צפון לוסון: טרסות אורז, ויגן ואילוקוס

צפון לוסון: טרסות האורז של באנאוואה ובאטד באונסק"ו, סגדה והארונות התלויים, העיר הקולוניאלית ויגן, פאואי, טחנות הרוח של בנגווי ופאגודפוד, ותרבות הקורדיירה.

נכתב ונערך על ידי שי שמאי · מייסד הקהילה תיירות בארץ ובחו״ל, עורך המדריכים

צפון לוסון הוא הצד האחר של הפיליפינים: לא חופי חול ושוניות, אלא הרים, ערפל בבקרים, כפרים של עמי הקורדיירה, ערים קולוניאליות מרוצפות אבן וקו חוף ארוך ופראי שפונה לים סין הדרומי. זו נסיעה ארוכה ממנילה, אבל מי שמוכן לשבת באוטובוס מקבל חלק עמוק יותר בארץ. אפשר לצרף אותו לדרום, לסבו ובוהול, ואת ההקשר הכללי תמצאו במדריך הסקירה ובמדריך האוכל והתרבות.

למי זה מתאים

למטיילים שאוהבים הליכות, כפרים, היסטוריה ותרבות מקומית. למי שמוכן לנסיעות ארוכות ולכבישי הרים. פחות מתאים למי שיש לו רק ארבעה ימים ורוצה חוף. מומלצים שבוע עד עשרה ימים: לילה בבאנאוואה או בבאטד, יומיים בסגדה, ואז ירידה לויגן ולאילוקוס נורטה.

האטרקציות המובילות

• טרסות האורז של הקורדיירה (Banaue ו-Batad): לפי אונסק"ו, שדות האורז הגבוהים של עם האיפוגאו עוקבים אחרי קווי ההרים כבר כאלפיים שנה, והם תוצר של ידע שעובר מדור לדור, מסורות קדושות ושיתוף פעולה בקהילה. הרשום באונסק"ו כולל חמש קבוצות טרסות בארבע עיריות: נאגאקאדאן (קיאנגן), הונגדואן, מאיוואיו, בנגאן ובאטד. באנאוואה היא בסיס ההגעה, ובאטד היא טרסה בצורת אמפיתיאטרון עם כפר בתחתיתה. אל באטד מגיעים בג'יפני ובהליכה אחרונה, והמקום מתאים ללינה של לילה. לפחות יום וחצי. טיפ: מגיעים בבוקר, כשהערפל יורד, ולוקחים מדריך מקומי. סכומי כניסה ואגרות: מחיר עדכני באתר הרשמי של העירייה.
• סגדה (Sagada): עיירת הרים בגובה 1,500 מטר, בין היעדים המובילים בארץ. כל התיירים נרשמים במשרד המידע ומשלמים דמי רישום של 100 פזו לאדם, אפשר גם מראש באינטרנט, והקבלה נדרשת באתרים. מומלץ ליום או יומיים.
• הארונות התלויים (Hanging Coffins): מסורת קבורה עתיקה של עם האיגורוט, שבה מניחים את המתים בארונות התלויים על צוק. לפי המסורת, כך הם קרובים יותר לאבות ולרוחות. אלה אתרי קבורה של קהילה חיה. מגיעים בלווי מדריך מקומי, מדברים בשקט, לא נוגעים ולא מתקרבים. שעתיים.
• ויגן (Vigan): עיר קולוניאלית ברשימת אונסק"ו מ-1999. לפי אונסק"ו, ויגן היא הדוגמה השמורה ביותר באסיה לעיר ספרדית מתוכננת, ואדריכלותה משלבת השפעות פיליפיניות, סיניות ואירופיות. ברחוב קאלה קריסולוגו (Calle Crisologo) הבתים מאבן ועץ, והרחובות מרוצפים. נוסעים בכרכרה רתומה לסוס, יושבים בבית קפה בחצר ומטיילים בין הבתים. חצי יום עד יום. טיפ: מגיעים בבוקר או בערב, כשהרחוב פחות עמוס.
• כנסיית פאואי (Paoay Church, San Agustin): כנסייה בארוקית מהמאה ה-18 באילוקוס נורטה, ברשימת אונסק"ו ב"כנסיות הבארוק של הפיליפינים". אונסק"ו מציינת אותה כדוגמה בולטת ל"בארוק של רעידות אדמה", עם תמיכות עבות וצריח פעמונים נפרד. שעה.
• טחנות הרוח של בנגווי (Bangui Windmills): שורת טורבינות רוח לבנות לאורך מפרץ בנגווי באילוקוס נורטה, שמשרד התיירות מציג כאחד הסמלים של האזור. הן נראות יפה בבוקר ובשקיעה. שעה.
• פאגודפוד (Pagudpud): חופי חול ארוכים בצפון הקיצוני של אילוקוס נורטה, עם קו חוף פראי. זו נקודת סיום נעימה אחרי ימים של נסיעות, ומתאימה ליום חוף ולטיול קצר באזור.
• מאיוואיו וקאלינגה: מאיוואיו היא אחת מקבוצות הטרסות של אונסק"ו, עם בתי הכפר המסורתיים (בלה) ומחסני האורז (אלאנג) בין השדות, הרחק מהמסלול התיירותי. קאלינגה היא אזור הרים עם כפרים שמשמרים מסורות עתיקות, ובהם אמנות הקעקוע. מגיעים בלווי מדריך מקומי ובכבוד לקהילה.
• באגיו (Baguio): עיר ההרים הגדולה בדרך לקורדיירה, הידועה כ"בירת הקיץ" של הפיליפינים. לפי PAGASA, הטמפרטורה בה דומה לאקלים ממוזג, ולכן היא נעימה במיוחד בחודשים החמים.

חובה לעשות

• לצעוד בין טרסות באטד, לפחות כמה שעות.
• לטייל בוויגן בבוקר, לאכול ארוחת בוקר ולשתות קפה בחצר.
• לבקר בסגדה ולכבד את אתרי הקבורה.
• לעצור בפאואי ולהסתכל על הכנסייה מבחוץ.

אוכל מקומי

באילוקוס הכול פשוט וטעים. בוויגן טועמים אמפנדה (בצק פריך עם ביצה, נקניק ובשר), לונגגניסה (נקניק מקומי חמצמץ) ובגנט (עור חזיר פריך). מנה מקומית נוספת היא פינאקבט (pinakbet), תבשיל ירקות. בקורדיירה אוכלים אורז מקומי בצבעים, ירקות הרים ומרקים חמים, ובסגדה שווה לטעום קפה מקומי. הכי טעים לאכול בשווקי הבוקר.

תרבות ואירועים

באזור הקורדיירה חיים עמים כמו האיפוגאו והאיגורוט, שיש להם מסורות, מנהגי קבורה, שירה וריקוד משלהם. כבדו אותם: שאלו לפני שמצלמים אנשים, לבשו בצניעות, והיצמדו למדריך באתרי קבורה וטקס. בוויגן נערכים אירועי תרבות בספטמבר, ובשבוע שבין 6 ל-14 בספטמבר 2026 נערך שם שבוע התיירות של ערי מורשת העולם. באילוקוס יש גם פסטיבלים מקומיים עם מוזיקה וריקודים לאורך השנה, ובכנסיות מכסים כתפיים וברכיים.

בילוי ופנאי

הלילה באזור שקט: מסעדות קטנות, בתי קפה ובארים מעטים בסגדה. בוויגן הערבים נעימים על הרחוב הקולוניאלי. בפאגודפוד אפשר לסיים ביום או שניים של חוף.

עלויות ואגרות

• סגדה: 100 פזו לאדם דמי רישום, לפי אתר משרד התיירות של סגדה. מומלץ להירשם מראש באינטרנט.
• באנאוואה, באטד, ויגן, פאואי ובנגווי: מחיר עדכני באתר הרשמי.

איך מגיעים ואיך מתניידים

ממנילה אפשר לנסוע באוטובוס לילה לבאנאוואה, לסגדה, לוויגן ולאילוקוס נורטה. לפי אתר התיירות של סגדה יש רק כמה נסיעות ביום, בערב בין 20:00 ל-22:00, ולכן מזמינים מראש. לפי תיק המועמדות של אונסק"ו, כל קווי האוטובוס שנוסעים צפונה ממנילה עוצרים בוויגן, ושדה התעופה המסחרי הקרוב הוא לאואג (Laoag), כשמונים קילומטר צפונה. בתוך האזור נוסעים בג'יפני, בטרייסיקל ובוואן, ושוכרים מדריך מקומי לטרסות ולארונות. תכננו הרבה זמן לנסיעות הרים.

מתי לנסוע

לפי PAGASA, אקלים הפיליפינים טרופי וימי, והחודשים הקרירים ביותר הם בינואר והחמים ביותר במאי. הגשם יורד בעיקר בקיץ ובהבגאט (ביוני עד אוגוסט), ולכן חורף ואביב מתאימים יותר לטרסות, לטיולים ולנסיעה בכבישי הרים. בהרים קריר בערב, אז הביאו שכבה חמה.

מה חדש

• שיקום טרסות באטד: לפי PIA ביוני 2026, חלק מהטרסות בבאטד נפגע מטייפון, ופועלים לשיקומן בעזרת התושבים, הרשות המקומית והמתנדבים.
• ויגן חוגגת: לפי PIA, בספטמבר 2026 נערך בוויגן שבוע התיירות והסולידריות של ערי מורשת העולם.
• סגדה: אתר התיירות מציג את "חודש התיירות של סגדה 2026" ואת מסלול ה-Highland Loop.