אוכל ותרבות בנפאל: דאל בהאט, מומו, פסטיבלים והליכות

מדריך לאוכל ולתרבות של נפאל: דאל בהאט, מומו, תוקפה, מטבח נוואר, תה חלב, פסטיבלי דשאין וטיהר, ומה נכון לעשות במקדשים.

נכתב ונערך על ידי שי שמאי · מייסד הקהילה תיירות בארץ ובחו״ל, עורך המדריכים

אוכל בנפאל הוא קודם כול אוכל של בית: צלחת גדולה ומלאה, חמה, וכמעט תמיד עם תוספת בחינם. אבל מי שמסתפק בדאל בהאט מפספס חצי מהסיפור. במדינה שמתחלקת בין הינדים, בודהיסטים וקבוצות אתניות רבות, כל עמק וכל עדה מביאים טעמים משלהם, והמטבח הנוואר של קתמנדו שונה לגמרי ממה שמגישים בלודג' בגובה 4,000 מטר. כאן תמצאו מה לאכול, מה לחגוג ואיך להתנהג כדי לא להיות התייר המביך.

המנות שחייבים לטעום

דאל בהאט (दाल भात) אורז, מרק עדשים, ירק מבושל או מוקפץ, מעט חמוצים (אצ'אר) ולפעמים בשר. זו הארוחה הנפוצה ביותר במדינה, ויש אמרה בפי המטיילים: "דאל בהאט כוח של 24 שעות". בלודג'ים בדרך כלל ממלאים לכם שוב ושוב את האורז והדאל בלי להוסיף מחיר. אכלו ביד ימין, או בכפית אם נוח לכם.

מומו (momo) כיסונים ממולאים בבשר באפלו, עוף, ירקות או גבינה, מאודים או מטוגנים (קוטה), לרוב עם רוטב עגבניות-שומשום חריף. בקתמנדו כמעט בכל פינה יש מומו, ובמסעדות טיבטיות בבודהנאת תמצאו גרסאות מצוינות.

תוקפה (thukpa) מרק אטריות טיבטי-הימלאי עם ירקות ובשר. מנה מושלמת אחרי יום קר בטרק.

סל רוטי (sel roti) טבעת בצק אורז מתוקה ופריכה, מטוגנת בשמן. נפוצה בחגים, במיוחד בטיהר ובדשאין, ובבקרים בדוכני רחוב.

המטבח הנוואר קהילת הנוואר של עמק קתמנדו פיתחה מטבח עשיר: צ'ויילה (בשר באפלו צלוי ומתובל), בארה (פנקייק עדשים), יומארי (כיסון אורז מתוק מלא בסוכר ושומשום), וקוואטי (מרק של תשעה סוגי קטניות, מאכל מסורתי של העדה). טעמו אותם בעיקר בפטאן ובבהקטפור, במדריך קתמנדו.

אוכל הרים בגבהים אוכלים בעיקר דאל בהאט, פסטה, תפוחי אדמה ופנקייקים. תה ג'ינג'ר ומרק שום נחשבים בגובה למשקה ולמנה הנכונים, וגם המארחים בלודג' ימליצו עליהם.

שתייה

• צ'יה (chiya): תה חלב מתובל עם הל, ג'ינג'ר וסוכר, מוגש בכוס זכוכית קטנה, בכל פינה. אצל רוב הנפאלים היום לא מתחיל בלי צ'יה.
• ראקסי (raksi): משקה זיקוק ביתי מאורז או דוחן, חזק מאוד. נפוץ בכפרים ובבתי נוואר.
• טונגבה (tongba): בירה דוחן חמה בכלי עץ, שותים בקש. מגיעה מהמזרח.
• בירה מקומית: כמה מותגים נפוצים בכל מסעדה, ובדרך כלל מגישים אותה בבקבוק גדול לחלוק.
• מים: שותים בקבוקי מים סגורים או מים מטוהרים, בקשו מהלודג' מילוי מטוהר.

פסטיבלים

הלוח הנפאלי הוא לוח ירחי, ולכן התאריכים משתנים משנה לשנה. את הלוח העדכני אפשר לבדוק באתר Nepal Tourism Board.

• דשאין (Dashain): לפי מועצת התיירות, החג ההינדי הארוך ביותר, שנחגג כשבועיים לכבוד האלה דורגה. זה חג קציר ומפגשי משפחה, שבו מבקרים אצל זקנים ומקבלים טיקה (נקודה אדומה מאורז, יוגורט וסינובר) על המצח. ברחבי קתמנדו מתרוקן חלק מהאוכלוסייה כשנוסעים לכפרים. לרוב באוקטובר.
• טיהר (Tihar): חמישה ימי אורות לכבוד יאמה ולקשמי. ביום אחד מקדשים עורבים, ביום אחר כלבים, ביום שלישי פרות ולקשמי, וביום האחרון (בהאי טיקה) אחיות נותנות טיקה לאחיהן. הבתים מוארים בנרות ובנורות. לרוב בנובמבר.
• הולי (Holi): חג הצבעים בפברואר-מרץ, עם זריקת אבקת צבע ומים ברחובות.
• בודהה ג'יאנטי (Buddha Jayanti): יום הולדת בודהה במאי, ובלומביני ובבודהנאת מקיימים טקסים. במדריך לומביני יש פרטים.
• אינדרה ג'טרה (Indra Jatra): לפי Nepal Tourism Board, פסטיבל של שמונה ימים בספטמבר, מהחשובים בעמק קתמנדו, עם תהלוכות מרכבות, ריקודי מסכות והקומארי, האלה החיה, במרכז החגיגות.

הרמוניה הינדית-בודהיסטית

בנפאל ההינדואיזם והבודהיזם חיים זה לצד זה, ולעתים קרובות אותו מקדש משמש את שתי הדתות. סוואיאמבונאת ובודהנאת הם אתרים בודהיסטים שמבקרים בהם גם הינדים, ופשופטינאת הוא מקדש הינדי שמבקרים בו גם בודהיסטים. בעמק קתמנדו אפשר לראות פרחי מריגולד ליד דגלי תפילה, ופסלים של שיווה ליד סטופות. זה חלק מהקסם, ולא מפריע לאף אחד.

נימוסים והליכות

• נעליים: מסירים נעליים לפני הכניסה למקדש, לבית פרטי ולעיתים לחנות קטנה. בדרך כלל יש מקום להשאיר אותן בחוץ.
• יד ימין: אוכלים, נותנים ומקבלים בחפץ ביד ימין. היד השמאלית נחשבת לא נקייה. נוגעים בראש של אדם, גם ילד, רק אם הוא יזם.
• מקדשים: מכסים כתפיים וברכיים, מסתובבים בסטופות עם כיוון השעון, ולא נוגעים בפסלים בלי רשות. בפשופטינאת, לפי הלוח הרשמי של Nepal Tourism Board, תיירים צופים בקומפלקס המקדש מהצד האחורי, ולכן כדאי לצפות מהגדה הנגדית של נהר הבגמטי.
• פרה קדושה: הפרות חופשיות ברחובות ולא מזיזים אותן או פוגעים בהן. פשוט עוקפים.
• צילום: שאלו לפני שמצלמים אנשים, במיוחד נזירים ובמקומות תפילה. לפעמים מבקשים תשלום קטן.
• ברכה: "נמסטה" עם כפות ידיים צמודות ומעט הטיית ראש. ומי שמתקרב לשולחן אוכל מקומי יחכה שיגישו לו, בלי למהר.

טיפים לסוף

בעונת הפסטיבלים מלונות מתמלאים, ולכן הזמינו מראש. בכל מקום יש מסעדות שמיועדות למטיילים עם תפריט מערבי, אבל מי שנמצא רק שם מפספס. לכו אל המקומות עם הצלחות הגדולות והתור של המקומיים.