אויוני והסלאר: שדה המלח הגדול והמעגל הדרומי

מדריך לאויוני ולסלאר דה אויוני: אי אינקהואסי, בית הקברות של הרכבות, לגונה קולורדה ולגונה ורדה, גייזרים ומעיינות חמים, פלמינגו, סיורים של יום עד שלושה ימים, אפקט המראה בעונת הגשמים והגעה בטיסה, באוטובוס וברכבת.

נכתב ונערך על ידי שי שמאי · מייסד הקהילה תיירות בארץ ובחו״ל, עורך המדריכים

הסלאר דה אויוני הוא אחד המקומות שבהם התמונות באמת לא מכינות אתכם: מישור מלח לבן שנמשך מעבר לאופק, שמיים כחולים כמו בציור ילדים, ושום דבר שמסמן מרחק. מהעיירה הקטנה אויוני יוצאים לשטח הזה, ומשם ממשיכים לרמה הדרומית של בוליביה, שבה לגונות אדומות וירוקות, גייזרים מהבילים, מעיינות חמים ופלמינגו בגובה של יותר מ-4,000 מטר. זו כמעט תמיד חוויה של סיור מאורגן, כך שהתכנון נעשה בעיקר סביב הזמן: כמה ימים, איזו עונה, ומאיפה מתחילים. ראו גם את סקירת בוליביה ואת לה פאס, שממנה רבים מגיעים.

למי זה מתאים

לצלמים, לאוהבי נופי שממה, ולמי שמסוגל לעמוד בלילות קרים מאוד ובחדרים פשוטים בסיור של כמה ימים. זה מתאים גם למשפחות עם ילדים גדולים יותר בגרסת היום האחד, אבל סיור ארוך בגבהים של 4,000 עד 5,000 מטר הוא עניין של סבלנות, כושר והתאקלמות. מי שרוצה נוחות מלאה יבחר סיור קצר עם לינה במלון מלח.

מה לראות

1. העיירה אויוני ובית הקברות של הרכבות. כשלושה קילומטרים דרומית לעיירה מתפוררות עשרות קטרים וקרונות חלודים, שרידי תקופת הכרייה והרכבות של בוליביה, לפני שהקריסה של תעשיית הכרייה באמצע המאה ה-20 הפסיקה אותם. זו כמעט תמיד העצירה הראשונה של הסיורים. שעה בערך, ועדיף ללכת בלי ריצות: אפשר לטפס על הקרונות. תמונה טובה בבוקר או בשקיעה.

2. קולצ'אני ועבודת המלח. כפר קטן בקצה הסלאר, שבו אפשר לראות איך המלח נאסף, מתייבש ונארז. יש דוכנים של מזכרות ממלח.

3. עיני הסלאר ומלון המלח. בקטעים מסוימים מבעבעים מים מתחת למלח ויוצרים "עיניים". בתוך המישור יש גם מבנים ומונומנטים (כמו כיכר הדגלים והאנדרטה לראלי דקאר) שנעצרים אליהם לצילום.

4. הסלאר עצמו. פני המלח מקבלים מרחק מבלבל, ולכן שם מתפתחים צילומי "פרספקטיבה", שבהם אדם נראה כאילו הוא מחזיק דינוזאור. מביאים משקפי שמש ומשחה להגנה מהשמש, כי החזר האור מהמלח חזק מאוד.

5. אי אינקהואסי (איסלה פסקאדו). גבעה סלעית בלב הסלאר, מכוסה בקקטוסים ענקיים בגובה של כמה מטרים. יש שביל הליכה סביבה ומעליה, עם נוף של 360 מעלות. 20 עד 40 דקות לסיבוב. דמי כניסה נפרדים נגבים במקום, בדרך כלל במזומן.

6. מדבר סילולי ועץ האבן (אורבול דה פיידרה). מדרום לסלאר, ברמה הגבוהה, הרוח והחול חצבו סלעי בזלת לצורות מוזרות, והעץ האבני הוא האייקון שלהן.

7. לגונה קולורדה. אגם אדום-חום בשל אצות ומינרלים, ובו פלמינגו רבים. הלגונה היא אחד משיאי המעגל הדרומי, ובדרך כלל לנים בקרבתה, בלילה קר מאוד.

8. גייזרים ומעיינות חמים. לפני עלות השחר מגיעים לשדה הגייזרים (סול דה מאניאנה) ולמעיינות החמים פולקס, שבהם אפשר לטבול מול נוף של הרים. מביאים בגד ים, מגבת ושכבה חמה לאחר היציאה מהמים. דמי כניסה נפרדים נגבים במקום.

9. לגונה ורדה ולגונה בלנקה. לגונות בבסיס הר הגעש ליקנקבור על גבול צ'ילה. הצבע הירוק משתנה לפי הרוח והשעה. יש עצירה במרחק קצר, ושם אפשר להמשיך לצ'ילה בסיור כיוון אחד.

שמורת אדוארדו אבארואה

שמורת הטבע הלאומית לחיות הבר של האנדים (RNFA) "אדוארדו אבארואה" ממוקמת בפרובינציית סוד ליפס שבמחוז פוטוסי. היא הוקמה בצו ממשלתי מ-13 בדצמבר 1973 כדי להגן על הפלמינגו, הווקיניה, הגואנאקו והסורי האנדי (נאנדו), ומאז הורחבה. כל המבקרים משלמים בשער דמי כניסה לשמורה, בדרך כלל במזומן ובבוליביאנו, והם אינם כלולים לרוב במחיר הסיור. מחיר עדכני באתר הרשמי של SERNAP.

מסלולים: יום, יומיים, שלושה ימים

• יום אחד. יציאה בבוקר מאויוני: בית הקברות, קולצ'אני, עיני הסלאר, אי אינקהואסי וצילומי פרספקטיבה. מתאים למי שזמנו קצר.
• יומיים. הסלאר ביום הראשון, לינה במלון מלח או בכפר, ויום שני עם עוד נופי רמה (למשל מדבר סילולי או לגונות קטנות) וחזרה.
• שלושה ימים. המעגל הקלאסי: יום ראשון בסלאר ובאי, יום שני במדבר סילולי ובלגונות הקטנות עד קולורדה, יום שלישי בגייזרים, במעיינות החמים ובלגונה ורדה, וחזרה לאויוני או המשך לצ'ילה.

את הסיורים מזמינים בסוכנויות באויוני, ואפשר גם מראש דרך סוכנויות בלה פאס. כדאי להשוות בין סוכנויות, לברר באיזה ג'יפ ובאיזה גודל קבוצה מדובר, ומה כלול (ארוחות, לינה, שק שינה). המחירים משתנים בין סוכנויות, ולכן לא נכניס כאן מספרים.

אוכל מקומי

באויוני יש מסעדות פשוטות לתיירים, ובדרך כלל אוכלים בסיור מה שהנהג מכין: מרק קינואה, לאמה, אורז וסלט. אם תרצו משהו אחר, יש פיצריות ובתי קפה. בשווקי העיר אוכלים סלטניאס בבוקר. לפרטים ראו אוכל ותרבות.

תרבות ואירועים

הסלאר הוא גם מקום עבודה: מלח נאסף, מיובש ונארז בקולצ'אני וביישובים סביבו, ובכפרים הקטנים של הרמה הדרומית מגדלים לאמות וקינואה. באזור גם מאגר ליתיום גדול, נושא שמעסיק את הציבור בבוליביה וקשור לשאלה איך משמרים את הסלאר לתיירות.

מתי לנסוע

פורטל התיירות הרשמי מגדיר את העונה היבשה, מאי עד נובמבר, כזמן שבו הסלאר לבן, יבש וקשה, ונוח לנסיעה, להגעה לאי ולצילומי פרספקטיבה. העונה הגשומה נמשכת בדרך כלל מדצמבר עד מרץ: כשכבת מים דקה מכסה את המלח, נוצר אפקט המראה המפורסם, שבו השמיים משתקפים בקרקע, אבל חלק מהדרכים וממשטחי הסלאר עלולים להיות סגורים. הלילות בגובה קרים מאוד כל השנה, במיוחד ביוני עד אוגוסט.

איך מגיעים

טיסה. חברת BoA מפעילה טיסות ישירות בין לה פאס לאויוני (שדה התעופה חויה אנדינה), ונמשכות כשעה. יש יציאה בבוקר וחזרה באותו יום. באוגוסט 2026 בוטלו הטיסות לכמה ימים בגלל שלג וגשם, ולכן עדיף להשאיר מרווח.

אוטובוס. מלה פאס כ-540 קילומטר ו-10 שעות בקירוב, מפוטוסי כ-240 קילומטר ו-6 שעות, ומאורורו כ-320 קילומטר ו-8 שעות. נסיעות הלילה נפוצות.

רכבת. שירות הנוסעים של Ferroviaria Andina עובר באורורו-אויוני-וויאזון, בתדירות נמוכה. את הלוח העדכני בודקים באתר החברה.

אחרי הסלאר. אפשר לחזור לאויוני או להמשיך לצ'ילה ולסן פדרו דה אטקמה. הערים פוטוסי וסוקרה נמצאות צפונה משם.

גובה וקור

העיירה אויוני בגובה כ-3,650 מטר, ואל המעגל הדרומי עולים לגבהים של 4,200 עד 5,000 מטר. הלילות קרים מאוד, גם בעונה היבשה, ובחורף נופלת הטמפרטורה מתחת לאפס. מומלץ להתאקלם יום או יומיים בלה פאס או בסוקרה לפני הסיור, ללבוש שכבות, להביא כובע, כפפות ושק שינה חם (אפשר לשכור), ולשתות הרבה. מי שמרגיש כאב ראש חזק או סחרחורת מספר לנהג-המדריך ומתכנן בהתאם.

מה חדש ב-2026

• שלג חריג באוגוסט: באמצע אוגוסט 2026 הודיעו SERNAP והנהלת שמורת אבארואה שהכניסה והפעילות התיירותית הושעו בגלל שלג כבד, ומושל פוטוסי הגביל זמנית את הכניסה לאויוני ולחלקים מהסלאר.
• ביטולי טיסות: BoA ביטלה את הטיסות בקו לה פאס-אויוני ב-17 באוגוסט 2026 בגלל מזג אוויר ומצב המסלול.
• חוק הליתיום: לפי דיווח מפברואר 2026, החוק החדש אמור להגדיר אזורים שמיועדים לתיירות בלבד בסלאר, ללא כרייה.
• מחנה יוקרה: לפי Euronews, מחנה "סמקני" של A&K, עם קרוואנים מסוג Airstream, צפוי להיפתח בסלאר בסוף השנה הבאה (2027).