בוליביה: איך בונים טיול בין הרמה האנדית, הסלאר והג'ונגל

בוליביה במבט על: שבעה מדריכי יעד, מסלולים של 7, 10 ו-14 ימים, מתי לנסוע לפי עונות הגשמים והיובש, טיסות פנים, אוטובוסים וסיורים לסלאר, התאקלמות בגובה, ובוליביאנו ושער החליפין ב-2026.

נכתב ונערך על ידי שי שמאי · מייסד הקהילה תיירות בארץ ובחו״ל, עורך המדריכים

בוליביה היא המדינה שבה האוויר דק, השמיים כחולים עד כאב, והנופים מחליפים תפאורה כל כמה שעות נסיעה: רמה אנדית גבוהה שמעליה פסגות מושלגות, שדות מלח לבנים עד האופק, עמקים חמים של יין, ג'ונגל לח בקצה האמזונס. היא גם אחת המדינות עם הכי הרבה תרבות ילידית חיה באמריקה הלטינית: בלה פאס שומעים איימארה ברחוב, בסוקרה קצ'ואה, וכמעט בכל עיר יש יריד שבו מוכרים עלי קוקה, חוטים צבעוניים ומנחות קטנות לפצ'ה מאמה. המדריך הזה הוא נקודת הפתיחה: ממנו עוברים למדריכי היעד, ולפני שמתיישבים לשולחן כדאי לקרוא את מדריך האוכל והתרבות של בוליביה.

למי בוליביה מתאימה

למטיילי נוף ולצלמים, כי הסלאר, הלגונות הצבעוניות והרמה האנדית לא דומים לשום דבר אחר. למי שאוהב תרבות אמיתית ולא מסעדה מוארת לתיירים, כי רוב הדברים ששווים כאן הם שווקים, חגים ותהלוכות שלא נעשו בשבילכם. למטיילים עם תקציב סביר, כי היא עדיין אחת המדינות הזולות ביבשת בלינה, באוכל ובתחבורה. לנוסעים שמוכנים להסתדר עם גובה, עם לוחות זמנים גמישים ועם קצת אלתור, כי התשתיות פשוטות יותר מבארגנטינה או בצ'ילה.

מי שמחפש חופי ים וקוקטיילים יתאכזב, כי אין כאן ים. מי שאוהב נסיעות רכות ומסודרות עם הכול סגור מראש יצטרך להשלים עם יותר אי-ודאות.

שבעה מדריכים, שבעה חלקים של הפאזל

• לה פאס ואל אלטו — העיר הגבוהה בעולם עם מושב ממשלה, רכבלי "מי טלפריקו", שוק המכשפות, טיוואנאקו וצ'ולות אל אלטו.
• אויוני והסלאר — שדה המלח הגדול בעולם, אי אינקהואסי, בית הקברות של הרכבות והמעגל הדרומי עם לגונה קולורדה.
• סוקרה — "העיר הלבנה", בירת בוליביה החוקתית, עם בניינים קולוניאליים לבנים ושווקים.
• פוטוסי — עיר הכסף, מכרות סרו ריקו ורחובות צרים בגובה כמעט 4,000 מטר.
• קופקבנה — העיירה על אגם טיטיקקה, אי השמש, וירידה קלה מהעיר הגדולה.
• רורנבאקה — השער לג'ונגל ולפמפס של האמזונס בצפון, עם טיסה קצרה מלה פאס.
• אוכל ותרבות — סלטניאס, סילפנצ'ו, אנטיקוצ'ו, סינגאני וכל חגי השנה.

עוד כמה מקומות בלי מדריך משלהם

סנטה קרוס והמיסיות היזואיטיות של צ'יקיטניה. סנטה קרוס היא העיר הגדולה של בוליביה, חמה ושטוחה, עם שדה התעופה הבינלאומי הראשי. משם יוצאים לצ'יקיטניה, כמה כפרים קטנים שבהם בנו הישועים במאה ה-17 וה-18 כנסיות עץ מרהיבות, חלקן עדיין מקשטות את העיירות ומארחות פסטיבל מוזיקה בארוקית. מתאים למי ששוכר רכב ויש לו כמה ימים לעצמו.

קוצ'במבה. עיר בעמק ירוק ונעים בגובה כ-2,500 מטר, הידועה במסעדות, בשווקים ובשפע של אוכל מחוץ לבית. מקום טוב לעצור בו כדי להתאוורר אחרי הרמה.

עמקי היין של טריחה. בדרום, ליד הגבול עם ארגנטינה, יש אחד מאזורי היין הגבוהים בעולם. כאן מכינים גם את הסינגאני, זיקוק ענבים לאומי, ויש יקבים קטנים שאפשר לבקר בהם.

הקרנבל של אורורו. באורורו, יומיים נסיעה מלה פאס, מתקיים בפברואר או במרץ אחד הקרנבלים המרהיבים של אמריקה הלטינית. פרטים בפרק על חגים במדריך האוכל והתרבות.

איך בונים מסלול

הכלל הפשוט: מתחילים בגובה בינוני ועולים, ולא להפך. מתחילים בסוקרה (2,800 מטר) או בעמק, ורק אחר כך עולים ללה פאס ולפוטוסי. מחשבים שכל מעבר עיר-עיר באוטובוס יכול לקחת חצי יום עד לילה שלם.

7 ימים. שלושה ימים בלה פאס (עם טיוואנאקו או אל אלטו), טיסה קצרה לאויוני, סיור של יומיים בסלאר ובחלק הצפוני של הלגונות, וחזרה בטיסה. זה מסלול של קלאסיקות בלי הרבה זמן על הכביש.

10 ימים. לה פאס, קופקבנה ואגם טיטיקקה ליומיים, חזרה ללה פאס וטיסה לסוקרה, יומיים בסוקרה, יום בפוטוסי, ולבסוף שלושה ימים בסיור מאויוני שחוצה את הסלאר ואת המעגל הדרומי עד הלגונות.

14 ימים. כל מה שלמעלה, ועוד שלושה-ארבעה ימים ברורנבאקה (טיסה מלה פאס או נסיעה ארוכה), עם לינה בג'ונגל או בפמפס. זה המסלול שמעביר אתכם מהשלג אל החום הלח, וצריך שמן טוב נגד יתושים.

מתי לנסוע

הרמה האנדית וכמעט כל מה שמעניין בה בנויים על עונתיות פשוטה. לפי שירות המטאורולוגיה של בוליביה (SENAMHI) ולפי פורטל התיירות הממשלתי, העונה הגשומה בעמק הגדול והאלטיפלנו היא מדצמבר עד מרץ, והעונה היבשה, שהיא גם עונת התיירות הגבוהה, נמשכת בערך ממאי עד אוקטובר. בעונה היבשה השמיים בהירים, היום שמשי והלילות קרים מאוד בגבהים.

• לה פאס, אגם טיטיקקה, סוקרה ופוטוסי: הכי נוח מאי עד אוקטובר. בחורף (יוני עד אוגוסט) הימים בהירים והלילות קופאים.
• הסלאר והמעגל הדרומי: המלח יבש וקשה מאי עד נובמבר. בחודשים הגשומים, בערך דצמבר עד מרץ, שכבת מים דקה על המלח יוצרת אפקט מראה של השמיים, אבל חלק מהדרכים ואתרי הביקור עשויים להיסגר. באוגוסט 2026 סגרה גם שלג כבד את הכניסה לשמורת אדוארדו אבארואה לכמה ימים, מה שמראה שגם בעונה היבשה צריך גמישות.
• רורנבאקה והג'ונגל: הכי נוח ביובש, ממאי עד אוקטובר, כשהגשם מועט ופחות יתושים.
• מועדי חגים: קרנבל אורורו (פברואר או מרץ), גראן פודר בלה פאס (בדרך כלל מאי או יוני) ואלסיטה (24 בינואר). פירוט במדריך האוכל והתרבות.

מומלץ לבדוק תחזית עדכנית באתר SENAMHI לפני יציאה לכל אזור, במיוחד לפני סיור בסלאר.

גובה והתאקלמות

זה הסעיף שהכי חשוב לתכנן. לה פאס יושבת בגובה כ-3,600 מטר, ושדה התעופה אל אלטו מעליה עוד גבוה יותר. סוקרה נמוכה יותר, בכ-2,800 מטר, ופוטוסי קרובה ל-4,000 מטר. הסלאר והלגונות הדרומיות נעים בין 3,600 ל-5,000 מטר.

• אם מגיעים ישר לה פאס, נותנים לעצמכם את היום הראשון לתנועה איטית, שתייה רבה, ארוחה קלה ולינה.
• אפשר לחשוב על מסלול שמתחיל ב-2,800 מטר בסוקרה או בעמק ורק אחר כך עולה, אבל בפועל רוב המטיילים מגיעים ללה פאס דרך אל אלטו, ולכן ההתאקלמות חייבת להיות חלק מהתוכנית.
• תה קוקה (מאטה דה קוקה) הוא הפתרון המסורתי והקל. פרטים בפרק האוכל.
• אל תתכננו אירוע מאמץ גדול ביום הראשון, ואל תשאירו את הסיור בסלאר ליום שני אחרי הנחיתה.
• מי שיש לו מחלת לב או ריאות, או חשש כלשהו, ישוחח עם רופא לפני הנסיעה.

איך מתניידים

טיסות פנים. חברת "בואה" (Boliviana de Aviación, BoA) היא חברת הדגל ומקשרת בין הערים הגדולות. לפי לוחות הזמנים שפורסמו ב-2026 יש טיסות ישירות בין לה פאס לסנטה קרוס (כשעה וחמש דקות), לקוצ'במבה (כ-45 דקות) ולאויוני (כשעה), וגם בין סוקרה לקוצ'במבה (כ-40 דקות). ללה פאס-סוקרה טסים בקבוע, אבל הלוחות משתנים, ולכן בודקים באתר החברה. בעונה הגשומה או בשלג חזק אפשר לצפות לביטולים: באוגוסט 2026 ביטלה BoA את הטיסות ללה פאס-אויוני לימים אחדים בגלל שלג וגשם.

אוטובוסים. מחברים כמעט כל עיר, יש "קאמה" (מושבים נשכבים) ללילות, ומחירים נמוכים מאוד. הנסיעות ארוכות: לה פאס-אויוני כ-10 שעות, אויוני-פוטוסי כ-6 שעות. מומלץ לקנות כרטיס מראש בתחנה המרכזית, והאוטובוס מחויב בדמי תחנה קטנים במזומן.

רכבת. קיים שירות נוסעים בקו אורורו-אויוני-וויאזון בהפעלת Ferroviaria Andina, אבל הלוחות מצומצמים. את התדירות והמחיר העדכניים אפשר לברר באתר החברה הרשמי.

סיורים לאויוני. הדרך הרגילה לראות את הסלאר והמעגל הדרומי היא סיור מאורגן ברכב ארבע על ארבע עם נהג-מדריך. הפרטים בפרק אויוני והסלאר.

בתוך הערים. בלה פאס הרכבל הוא תחבורה עירונית אמיתית: הנסיעה עולה Bs 3 בקו הראשון ו-Bs 2 על כל מעבר נוסף, לפי האתר הרשמי של "מי טלפריקו". פרטים במדריך לה פאס. בשאר הערים נוסעים במוניות זולות או ברגל.

כסף

המטבע הוא הבוליביאנו (BOB, או Bs). עד 2026 היה שער הדולר קבוע על כ-6.96 בוליביאנו, אבל במהלך השנה עבר הבנק המרכזי של בוליביה למשטר שער גמיש: השער הרשמי של הדולר עמד בסוף אוקטובר 2026 על כ-11.8 עד 12 בוליביאנו. הערך משתנה ומתפרסם מדי יום באתר הבנק המרכזי, ולכן בודקים שער לפני שמחליפים. בערים הגדולות יש כספומטים וחלק מהמסעדות והמלונות מקבלים כרטיסי אשראי, אבל בשווקים, בכפרים, בסיורים ובכל כניסה לשמורה כדאי להחזיק מזומן בבוליביאנו בשטרות קטנים. כספומטים נעלמים ככל שמתרחקים מהערים, ולכן מושכים מזומן לפני היציאה לסלאר או לג'ונגל.

מה חדש ב-2026

• שער החליפין: המעבר למשטר שער גמיש (ראו למעלה) שינה את המחירים בבוליביאנו, ולכן מחירים שפורסמו לפני 2026 בדולרים או ביורו עשויים להיראות אחרת.
• רכבל לה פאס: מ-10 באוגוסט 2026 נוספו קווי אוטובוס עירוניים שמחברים את תחנת אירפאווי בקו הירוק לאצ'ומאני ולצ'סקיפמפה (לפי "מי טלפריקו").
• שלג בדרום: באוגוסט 2026 הושעו הכניסה לשמורת אדוארדו אבארואה וחלק מהסיורים מאויוני בגלל שלג כבד, והטיסות ללה פאס-אויוני בוטלו לכמה ימים.
• חוק הליתיום: חוק חדש בדיון ב-2026 אמור להגן על אזורי התיירות של הסלאר מפני מיזמי כרייה, לפי דיווח של לה ראסון.